רוב חבריי ללימודים הלכו ברגל קילומטרים רבים כ- 4 שעות הלוך וחזור , לי התמזל מזלי בזכות דודי היקר לא היה צורך ללכת עד כפר ווזבה מרחק של כ- 18 ק"מ מדי יום , נהגתי לבקר את הוריי פעם בשבוע.

בכיתה ז' עברתי לעיר גונדר כדי להמשיך את לימודי התיכוניים ולאחר כשנה וחצי כשהייתי בכיתה ח' נתקבלה הודעה מאבא יונה בוגלה דרך אבא וובה אקלה על העלאת נוער לישראל תוכן ההודעה הייתה לשלוח שלוש נערות לאדיס אבבה כמה שיותר דחוף. בהתחלה התנגדתי כי רציתי לסיים את לימודי התיכוניים ולאחר סיום 12 שנות לימוד תכננתי לבקש מלגה כדי ללמוד בחוץ לארץ .

לאחר התייעצות עם המשפחה הקרובה שלי עם אבא וובה אקלה ואז הסכמתי להצטרף לקבוצה של שתי בנות שהיינו אמורות לעלות ארצה דרך קניה. לאחר נסיעה של יומיים באוטובוס לאדיס אבבה הגענו לביתו של אבא יונה בוגלה , לא אוכל לעבור לסדר היום מבלי להזכיר את קבלת הפנים החם של אשתו של אבא יונה בוגלה גברת טאייתו בהגיענו לביתם. חשוב לציין שלפנינו הייתה קבוצה שיצאה לכיוון גבול קניה כדי לעלות לארץ ישראל, אנחנו הינו אמורים לצאת מאדיס למסע לאחר שתתקבל הודעה מהקבוצה שיצאה לפנינו שהגיעו בשלום לארץ הקודש.

אך למזלנו הרע המשימה נחשפה ע"י שלטונות אתיופיה והתוכנית בוטלה. נתבקשנו להמתין באדיס ולהמשיך בשגרה אך לבסוף נודע לנו שאין שום דרך אחרת לעלות לארץ ישראל. שתי הבנות חזרו לכפריהן , ולי לא הייתה שום אופציה אחרת לחזור לעיר גונדר כי באותה תקופה הייתה מלחמת אזרחים וכל סטודנט היה בגדר חשוד כמתנגד למשטר.

כדי להציל את נפשי מידו הארוכה של המשטר דאז בחרתי להישאר באדיס אבבה עיר הבירה של אתיופיה, יחד עם זאת אבא יונה ביקש ממולטה דסה שאני אגור איתם עם עוד קבוצות שממתינים לעלייה והצטרפתי אליהם, והייתה לי חוויה גדולה, היה לנו כיף ביחד לאחר מכן התחלנו לפגוש עוד יהודים שממתינים לעליה והפכנו לקבוצה גדולה בצורה דיסקרטית. כמו כן דמי כיס שקיבלתי מהוריי שימש אותי עד לתקופה שבה מצאתי עבודה למחייתי.

שוב ניסו להבריח אותנו דרך אותו גבול הנ"ל אך לצערנו שוב המשימה השתבשה ושוב נתבקשנו לחזור לאדיס , כל המסע בחזרה היה קשה מאוד ואנו היינו מלאי חששות שלא נתפס על ידי שלטונות מנגסטו היילה מרייאם חלילה וחס אם היינו נתפסים דיננו היה גזר דין מוות בטוח. לפני יציאתנו למסע הודענו לשכנים באדיס שאנו נוסעים ללוויה שהכסוי היה שסבי נפטר, כביכול היינו אמורים לחזור לאחר שהות של שבועיים בגונדר. עקב כך התקשנו איך לומר לשכנים כשנחזור לאדיס לאחר שהות של יומיים מחוץ לבית. היינו בדילמה גדולה , הוחלט שנלך כולנו לדירת מסתור למשך שלושה ימים ולאחר מכן התפזרנו כל אחד לדירה שבה התגוררנו
ואנוכי המשכתי לעבוד בעבודתי בבית דפוס עם משכורת של 30 ביר (שטר אתיופי) שווה ערך של כ- 15 שקל בזמנו זו הייתה משכורת מכובדת.

לאחר שנה וארבעה חודשים בעלי אב ילדיי מולועלם יאייך ז"ל , באותה תקופה חיפש כלה יהודייה כשרה וביקש את ידי והתחתנו , לאחר החתונה המשכתי ללמוד עד 12 שנות לימוד ובסיום למודי התיכוניים הייתי כבר עם שלושה ילדים מקסימים ונולדו לי עוד שתי בנות מקסימות. לאחר סיום 12 שנות לימוד התחלתי לחפש עבודה באותה תקופה מהרט הבן של וובה אקלה התגורר אצלנו כי נחשד כמתנגד למשטר כמו כן ידעו שהוא יהודי לכן נכלא בבית כלא ע"י המשטר של מנגסטו , לאחר שהותו בכלא כ- 11 חודשים השתחרר לאחר התערבות של גורם חיצוני לשחרורו המיידי.

באופן אקראי בדרך לביקור דודתנו היקרה , מהרת וובה אקלה ראה בלוח מודעות למחפשי עבודה על משרה נחשקת משרה של פקידת בנק למשכנתאות באדיס אבבה , לקחתי פרטים והגשתי את מועמדתי למשרה הנ"ל. מתוך חמש עשרה מועמדים לתפקיד התקבלנו חמישה עובדים לאחר סינון קפדני , חשוב להדגיש שהתקבלתי למשרה מקום שלישי מתוך חמש והתחלתי לעבוד בבנק למשכנתאות ובשעות הערב המשכתי ללמוד הנהלת חשבונות בבית ספר למסחר commercial school)) סיימתי את לימודי בהצלחה עם תואר דיפלומה.

לפני מבצע שלמה יהודים רבים הגיעו מאזורי גונדר לעיר הבירה לאדיס אבבה , כדי לעלות לארץ ישראל , במשרד ההגירה של אתיופיה כדי להגיש בקשה לדרכון התבקשו מגישי בקשה להמציא מסמכים המעידים על העדר חובות בבנקים שונים כולל חובות מיסים ומסמך על העדר עבירות מתוקף תפקידי כפקידת בנק הייתה לי גישה למסמכים רבים עבור אזרחים.

זכיתי להוציא אישורים עבור יהודים שנתבקשו ממשרד ההגירה של אתיופיה להמציא מסמך על העדר חובות בבנקים כדי לעלות לארץ ישראל , והיו כאלה שנתבקשו ע"י הממסד להביא ערבים על מנת לקבל דרכון , כדי להבטיח את חזרתם לארץ מולדתם לאחר ביקורם בחו"ל וזכיתי להיות להם ערבה למרות שידעתי שלא יחזרו וגם בידיעה שאני מסתכנת את עצמי ואת משפחתי , לגבי מיסים בעלי היקר מולועלם ז"ל עזר להמציא אישורים על העדר חובות מיסי הכנסה של יהודים רבים שעלו ארצה.

בנוסף לכך היו שתי נערות יהודיות שלא היה להן מספיק כסף כדי להשלים את תהליך להוצאת דרכונים בשביל לעלות לישראל ואני התנדבתי לממן את הוצאות המסמכים הדרושים להן , אותן הנערות עלו לארץ ולאחר מספר חודשים החזירו לי את כל הסכום ששילמתי עבורם. כל יהודי שהיה צריך עזרא הגיע אלינו והבית שלנו היה פתוח כבית אברהם 24/7 . חשוב לציין שכל משפחתי הגרעינית גם משפחת בעלי מולועלם ז"ל התארחו אצלינו בבית לפני עלייתם לארץ. אישית איני זוכרת למי עזרתי אך באירועים שונים בארץ יהודים רבים מבני הקהילה ניגשים אלי וטוענים שהתארחו אצלי בבית באדיס אבבה כולם זוכרים שעלו ארצה דרכנו.

דודי היקר יעקב אליאס כיום אסיר ציון חי בישראל בראשון לציון לאחר שחרורו מהכלא האתיופי בגונדר בחשד להברחת יהודים , בגלל החשש למעצר נוסף ברח אלינו לאדיס אבבה ושהה אצלינו בבית כ- 11 חודשים

לסיום ברצוני להודות לכל מי שעמל וטרח כדי לספר את סיפורה של יהדות אתיופיה הלא סופר על עליית יהודי אתיופיה. תודה רבה.